אשלגן ותזונה קטוגנית הוא נושא חשוב בעיקר משום שאשלגן מעורב בתפקוד עצבים ושרירים, באיזון נוזלים ובלחץ דם. בתחילת תזונה דלת פחמימה יש אצל חלק מהאנשים ירידה בנוזלים ובנתרן, ולכן לעיתים עולה גם השאלה על אלקטרוליטים. עם זאת, תוסף אשלגן אינו משהו שכדאי לקחת אוטומטית.
מה עושה אשלגן בגוף?
אשלגן הוא הקטיון המרכזי בתוך התאים. הוא חיוני להעברת אותות עצביים, להתכווצות שרירים ולתפקוד הכליות. הכליות מווסתות את רמות האשלגן בדם בצורה הדוקה.
כמה אשלגן צריך?
לפי ערכי ה־AI של ה־National Academies, כפי שמסוכמים ב־NIH, למבוגרים בריאים ההמלצה היא 3,400 מ״ג ביום לגברים ו־2,600 מ״ג לנשים. ערכים אלה אינם מיועדים לאנשים עם פגיעה בהפרשת אשלגן, למשל בחלק ממחלות הכליה או תחת תרופות שמעלות אשלגן. אין המלצה שכל אדם בתזונה קטוגנית יוסיף תוסף אשלגן.
אשלגן, נתרן ולחץ דם
צריכה מספקת של אשלגן לצד צריכת נתרן שאינה מופרזת קשורה ללחץ דם נמוך יותר באוכלוסיות רבות. היחסים בין נתרן, אשלגן, נוזלים והכליות מורכבים יותר מהמלצה פשוטה של “להוסיף מלח” או “להוסיף אשלגן”, במיוחד אצל מי שנוטל תרופות.
מה קורה בתחילת קיטו?
הפחתה חדה בפחמימות יכולה להיות מלווה בשינוי במאזן הנוזלים והנתרן, ובחלק מהאנשים זה תורם לכאבי ראש, חולשה או סחרחורת בתקופת ההסתגלות. תסמינים כאלה אינם הוכחה למחסור באשלגן, ולכן עדיף לאבחן את הסיבה לפני תיסוף. להרחבה ראו גם את המאמר על הסתגלות לתזונה קטוגנית.
מקורות דלי פחמימה לאשלגן
- אבוקדו
- עלים ירוקים
- פטריות
- דגים ובשר
- יוגורט ומוצרי חלב, אם הם חלק מהתפריט
- אגוזים וזרעים בכמות מתאימה
מתי אשלגן עלול להיות מסוכן?
אצל אדם בריא עם תפקוד כליות תקין, אשלגן מהמזון בדרך כלל אינו בעיה. לעומת זאת, במחלת כליות כרונית או בשימוש בתרופות מסוימות – למשל ACE inhibitors, ARBs או משתנים משמרי אשלגן – עלולה להתפתח היפרקלמיה. גם תחליפי מלח שמכילים אשלגן ותוספים מרוכזים דורשים זהירות.
מה זה אומר בפועל בתזונה קטוגנית?
העדיפות היא למזון: ירקות, אבוקדו, דגים, בשר ומקורות נוספים שמתאימים למסגרת הפחמימות. אם יש מחלת כליות, תרופות שמשפיעות על אשלגן, דפיקות לב, חולשת שרירים משמעותית או בדיקות דם חריגות – לא מתספים לבד.
