אוכל, אוכל, אוכל – היום עולם המזון הוא מאגר בלתי נדלה. החל מאוכל מבוסס חומרי גלם המושגים בציד, גידולים וליקוט ובין עם בתעשיית המזון המספקת לנו מאכלים טבעיים או מעובדים. לא חסר. השפע של המזון בשנים האחרונות ייצר תרבות אכילה חדש, אוכל מחובר לרגש, לריגוש, לנהנתנות ועוד.
ברגע שלוקחים לנו חלק מהמגוון – איך אנחנו מרגישים עם זה? האם מרגישים שלקחו לנו חלק מהותי או שנוכל להסתדר עם זה? שאלה לא תמיד פשוטה.
לעיתים אורח החיים שלנו לוקח לנו חלק ממגוון המזון הקיים. אם נשווה את עצמנו למדינות אחרות לא תמיד נוכל למצוא בארץ או להביא לארץ מזון הנמצא במדינה אחרת – אבל זה מובן ונסבל. גם אורח חיים יהודי, שומר כשרות, מצמצם לנו את המגוון של עולם המזון. אבל הרבה פעמים קל לנו לקבל את זה כי ברגע שמדובר על תרבות התנהגות הנושא מתקבל בהבנה. כלומר צמצום מגוון מתקבל בהבנה.
בחירת סגנון תזונה למטרה בריאותית / נראות לוקח לנו עוד חלק מהמגוון שמותר לנו לאכול. איך זה מתקבל? לא מעט פעמים הדילול הזה של מגוון המזון שעוד היינו אוכלים בעבר מביא אותנו לפעמים לגעגועים, חשקים, רצונות הגורמים לנו להיפגע מעצם הדילול שאנחנו בחרנו. המצב הזה גורם לנו לחוסר קבלה של התזונה שבחרנו. כדי לקבל בהבנה את עולם בחירת התזונה שהחלטתנו אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה הסיבה שבחרנו לעשות זאת? בריאות / שליטה / הרזייה? שנכנסים לסגנון תזונה מסוים ההבנה של הסיבה היא מרכיב ראשי להצלחה. אז שלב ראשון לפני כניסה לעולם תזונה מסוים תגדירו למה אתם עושים את זה.
ברגע שהגדרתם את הסיבה ואתם מודעים למגוון החדש בתזונה – נסו לייצר עולם שלם של גיווונים סביב המבחר הקיים. אם תדעו לגוון בעולם תזונה – יהיה לכם קל יותר להסתדר בעולם של תזונה. האם הידע הזה בהכרח יעזור לנו להתעלם מגעגועים / חשקים / רצונות לדברים שאסור בעולם? לא בהכרח!
בעולם של תזונה קטוגנית אנחנו מדברים גם על הורדה מתוך המגוון שאנחנו מכירים. אחד היתרונות של התזונה היא שברגע שמפחיתים פחמימה מגיעים למצב של הורדת חשקים, אבל ישנם מקרים שזה לא מעלים לגמרי (עדין החלק הרגשי משפיע עלינו). המצב הזה מופיע בעיקר באירועים משפחתיים ואירועי חברה. במצבים הללו אנחנו נתקלים במקרים שאנחנו אולי שונים מאחרים אולי “מסכנים”. האם זה חלק ממה שאנחנו צריכים להרגיש? האם ככה הרגישו הטבעונים בתחילת הדרך של עולם הטבעונות? לא ממש – הם למדו להסתדר. לוגיסטיקה הוא שם המשחק.
בעולם התזונה הקטוגנית ישנן נישות שמאפשרות לנו לצאת מתוך המגוון של המזון של התזונה ולהכניס פעם ב מרכיבים לתוך התזונה שלא שייכים למגוון שלנו. הם אומרים לנו שנוכל לבחור בהם ואחרי הבריחה מהמגוון נוכל לחזור בקלות למגוון שלנו. רגע, מי מבטיח בקלות? מי מבטיח לנו שהחשקים שלנו לא יחזרו? אף אחד. צריך להיות במקום חזק נפשי כדי לעמוד בזה. מה קורה לגוף שמחזירים פחמימות? חשקים חוזרים. אני לא פוסל את המעבר הזה אבל זה הזמן להיזכר בסיבה שבחרנו בתזונה הקטוגנית. האם החריגה הזאת תקדם אותנו? ואם נחזור לאחור ולא נצליח לחזור – מה זה יעשה לנו?
מרבית שיטות התזונה (או דיאטות למי שאוהב את המילה) נשברות ברגע שמכניסים מזון שאיננו מהמגוון לתוך הצלחת שלנו. לא תמיד זה קורה בפעם הראשונה של השבירה. הרבה פעמים פעם ראשונה עוברת חלק ואז הבטחון העצמי שלנו עולה ואז בחירה נוספת של מזון לא מתוך המגוון מתרחשת שוב ואז שוב עד יציאה כללית מהמסגרת התזונתית. ככה שוברים את התזונה שאנחנו בוחרים.
אבל חייבים להסתכל בעוד מבט – קצת יותר רחב. נניח שהצורך שלנו בבחירה בשיטת תזונה (דיאטה) היא הרזייה. נשאל את עצמנו, מה תיתן לנו ההרזיה? להרגיש יותר טוב במראה, לרדת במידות הבגדים ומשם דרגה יותר גבוהה של הישג – עליה ברמת הביטחון העצמי שלנו.
אז מה תיתן לנו החריגה – במיידי כנראה עלייה במשקל אבל בשורה תחתונה היא מביאה אותנו לפגיעה בביטחון העצמי שלנו. הפגיעה היא כפולה – גם עיקוב בהקטנת מידות הבגדים שיעקבו לנו את תחושת הבטחון וגם בתחושה של המחשבה שחולפת לנו “למה אני לא מצליח להחזיק בתזונה? למה אני נשבר כל הזמן?” – פגיעה באמונה ובביטחון שלנו.
עולם הרגש עובד מאוד חזק בעולם התזונה!
נקודה שניה בתזונה למטרת הרזייה הוא הדרך לשם – איך עושים זאת? בדרך כלל בעולם תזונה מדברים על גרעון קלורי כשיטה להרזיה. התזונה הקטוגנית יכולה לעבוד בדרך שונה (אבל עדין גירעון קלורי). בתזונה הקטוגנית ישנו שיפור של מנגנון רעב ושובע ומעצם השינוי אנחנו מקבלים יותר שובע ומשם אכילה פחותה של קלוריות, כך שלאורך זמן בתהליך הגוף יגיע לגירעון קלורי. השאלה היא האם יש לנו סבלנות להפעלת המנגנון (גם אם זה אומר – אין הרזייה בתחילת הדרך). אם אין לנו סבלנות, נצטרף להתקבע על מנגנון של גירעון קלורי מכוון. גירעון קלורי מכוון הוא לא פשוט אבל משיג את המטרה. יחד עם זאת אין באף שלב של יצירת גירעון קלורי צורך להגיע לרעב (שהוא כשלעצמו מנגנון מסוכן).
לפעמים המחשבה על דיאטה גורמת לנו לשיבוש מנגנון הרעב והשובע הפיזיולוגי למנגנון פסיכולוגי. כלומר, המוח האנושי משכנע אותנו שאנחנו שבעים (גם שבפועל לא). מצב זה יכול לייצר אכילה מופחתת מדי שהיא כשלעצמה יכולה לייצר מצב של חוסר הרזייה.
כל שיטה חישובית צריכה להיות מותאמת לאדם המבצע את התזונה (דיאטה). ישנם פרמטרים חישוביים המשרתים את המטרה.
אין שיטה אחת גם בתזונה הקטוגנית שמתאימה לכולם.
הצורך בהתאמת תזונה אישית לכל אחד היא הכרח. השיטה שבה ננקוט – צריכה להיות גם היא מותאמת לפי צרכים פיזיולוגים ופסיכולוגים. את זה אנשי מקצוע ידעו לעשות.
רק תזכרו דבר אחד – לאכול הכל ומהכל ולרדת במדדים – היא איננה הבטחה אמיתית. לאכול הכל ומהכל מחייב מערכת כללים יותר “חכמה” כמו להכניס שתייה לפני, תוך כדי, לאחר ארוחה או יצירת מצב של אכילה מוגברת של מוצרים “חסרי” קלוריות.
לא לשכוח – רוצים לרדת במדדים – אפשרי אבל תחשבו מה המטרה שלכם, למה אתם עושים את מה שאתם עושים, מה יצא לכם מזה והאם אתם אוהבים את המגוון הקיים.
