אם אני מסתכל אחורה, השינוי שלי לא התחיל מרגע אחד שבו פתאום הבנתי הכול. הוא התחיל מנקודה שבה הבנתי שאני חייב לבחור אחרת.
במשך שנים ניסיתי דיאטות, ירדתי במשקל, עליתי בחזרה וניסיתי שוב. ידעתי לא מעט על מה “אמורים” לעשות, אבל הידע הזה לא הפך לדרך שהצלחתי להחזיק לאורך זמן.
לפני שהגעתי לקיטו
בשיא הגעתי ל־117 ק”ג.
אכלתי פעמים רבות במהלך היום, הייתי רעב הרבה, ובשעות הצהריים הרגשתי לא פעם נפילת אנרגיה. האוכל תפס הרבה מקום ביום שלי ובמחשבות שלי.
באותה תקופה היו לי גם בדיקות דם שלא אהבתי לראות: ערכים שהתאימו לטרום־סוכרת, תפקודי כבד שלא היו תקינים ושומנים גבוהים בדם.
כל אלה היו חלק מהמקום שממנו יצאתי. ידעתי שאני צריך לעשות שינוי, אבל עוד לא ידעתי עד כמה עמוק השינוי הזה יהיה.
נכנסתי ישר לקיטו
לא התחלתי מדל פחמימה ולא עשיתי מעבר הדרגתי. כשהחלטתי להתחיל, נכנסתי ישר לתזונה הקטוגנית.
מבחינתי זו הייתה החלטה ברורה.
נשארתי בתזונה ללא חריגות.
גם כשהיה פחות נוח. גם כשמסביב לא תמיד הבינו. וגם במצבים שבהם היה קל יותר לוותר או להתאים את עצמי לאחרים.
במובן מסוים, זו הייתה אחת הפעמים שבהן בחרתי בי גם כאשר לאחרים היה פחות נוח.
מה השתנה אצלי בפועל
בתהליך ירדתי בערך 42 ק”ג.
אבל מבחינתי השינוי לא היה רק המספר על המשקל.
הרעב היה פחות נוכח, מספר הארוחות שלי ירד, והתחושה שאני עסוק באוכל לאורך כל היום השתנתה מאוד.
גם מבחינת האנרגיה הרגשתי שינוי. נפילות האנרגיה שהכרתי בשעות הצהריים הפכו הרבה פחות משמעותיות, והרגשתי יציב יותר במהלך היום.
אחד הדברים שהיו משמעותיים במיוחד עבורי היה התחושה של שיפור בזיכרון, בריכוז ובחדות המחשבה. הרגשתי שהיכולות המנטליות שלי טובות יותר ושאני מתפקד אחרת במהלך היום.
בתקופה הזו ראיתי שינוי גם בבדיקות האישיות שלי. המדדים שציינתי קודם השתנו ובהמשך היו בטווחים תקינים.
אני מספר את כל זה כחלק מהסיפור האישי שלי. זו החוויה שלי, ולא הבטחה לכך שאדם אחר יחווה את אותם שינויים או יקבל את אותן תוצאות.
המשמעת הייתה חלק מהדרך שלי
בתחילת הדרך הייתי מאוד חד עם עצמי.
“לא חורג, לא מנסה” לא היה בשבילי משפט שיווקי. זו באמת הייתה הדרך שבה חייתי את התזונה.
לא עשיתי “רק הפעם”, לא ניסיתי לבדוק כמה רחוק אפשר ללכת, ולא בניתי לעצמי חריגות מתוכננות.
באותה תקופה זה התאים לי וזה עבד עבורי.
אני גם לא מתנצל על זה היום. חלק מהשינוי שלי הגיע דווקא מהמקום שבו החלטתי שהפעם אני עושה משהו עד הסוף.
מה הבנתי בהמשך
עם השנים הבנתי שגם אם עבורי משמעת מאוד ברורה הייתה חלק מרכזי מההצלחה, זה לא אומר שכל אדם צריך לעבור בדיוק את אותה הדרך.
אפשר לדעת בדיוק מה אוכלים ועדיין לפגוש מסעדה, סוף שבוע, תקופה עמוסה, עייפות, חשק או יום שפשוט לא התנהל כמו שתכננו.
וכאן נכנסת שאלה אחרת: מה עושים ברגע הזה, ומה עושים ביום שאחרי.
היום אני מבין שהתמדה יכולה להיראות אחרת אצל אנשים שונים. יש מי שצריך גבולות מאוד ברורים, ויש מי שצריך דווקא לבנות גמישות בלי לאבד את המסגרת.
בהמשך נוספה לי עוד שכבה
הרבה אחרי שהתחיל השינוי התזונתי שלי, העמקתי גם בהתנהגות סביב אוכל ובהמשך סיימתי הכשרה בתחום הטיפול באכילה רגשית.
אני לא מסתכל אחורה ואומר שכל מה שהיה אצלי בעבר היה “אכילה רגשית”. זה לא הסיפור שאני מספר על עצמי.
אבל הלימודים והעבודה עם אנשים כן חידדו עבורי משהו שהניסיון האישי כבר התחיל ללמד אותי: שינוי לאורך זמן הוא לא רק רשימת מזונות.
יש תזונה, יש רעב ושובע ויש מסגרת — ויש גם הרגלים, דחפים, מחשבות, סיטואציות והחיים עצמם.
מה אני לוקח מהסיפור הזה לעבודה שלי היום
אני לא מניח שהדרך שעבדה עבורי צריכה להיות הדרך של כל אדם שמגיע אליי.
מה שאני כן לוקח ממנה הוא ההבנה ששינוי אמיתי דורש בחירה.
לפעמים זו בחירה לשים גבול ברור. לפעמים זו בחירה לחזור למסלול אחרי סטייה. ולפעמים זו פשוט הבחירה להפסיק להתאים את עצמך למה שנוח לאחרים ולהתחיל לבדוק מה נכון לך.
תוכנית טובה צריכה לעבוד לא רק ביום הראשון ולא רק כשהכול מסודר.
היא צריכה לעבוד גם בעבודה, בבית, במסעדה, בסוף השבוע ובימים שפחות הולכים לפי התכנון.
והיא צריכה להתאים לאדם שעומד מולי — לא להפך.
מי שרוצה לקרוא על הצד המקצועי, ההכשרות והדרך שבה אני עובד היום יכול להמשיך לעמוד האודות שלי.
הסיפור בעמוד הזה הוא פשוט הסיפור שלי: מאיפה התחלתי, מה בחרתי לעשות אחרת, מה השתנה בדרך, ומה למדתי מאז על אוכל, על התמדה ועל היכולת לבחור בדרך שמתאימה לי.
