אל התזונה הקטוגנית התודעתי לפני תקופת הקורונה. התזונה התאימה לי כמו כפפה ליד מכל הבחינות אך במיוחד הטעמים. לעולם הליווי התזונתי נכנסתי בחודש מאי 2020 בתקופה הקורונה. אחד מהדברים המעניינים ששמתי לב שישנם הרבה אנשים שמושפעים מרעשי רקע. רעש רקע הוא מצב שאיננו קשור לעצמנו באופן ישיר אלא אנחנו חשופים אליו מעצם קיומו.
רעש רקע המשבש את אורחות חיינו יכול לגרום בחלק מהמקרים לאיבוד שליטה. בשנים האחרונות לא חסרים לנו רעשי רקע החל מהקורונה, דרך מצב לחימה, דרך המצב במדינה כיום ועוד רעשים נוספים. הרעשים הללו שלא נוצרו בגללנו באופן ישיר אך עצם קיומם משפיע עלינו במספר מישורים ויכול לייצר מצב של חוסר אונים ותסכול.
תסכול ו/או חוסר אונים כמובן יכול להיות מחוויה אישית במישורים נוספים כגון עבודה, משפחה, בית, פרנסה ועוד.
חלק המחוסר אונים ותסכול צריך לקבל ביטוי כלשהו החוצה. הרי מצב זה מייצר מצב של כאב במוח. המוח שלנו בנוי במצב של כאב ועונג. כאב הוא מצב שהמוח שלנו מנסה לדחות ולהביא לנו מצב של עונג. לכן, במצב של חוסר אונים ותסכול אנחנו בוחרים לפצות את עצמנו מתוך מקום של הבאת עונג.
אנחנו חונכנו ועדין מחונכים בכך שעונג יכול להגיע מאוכל (עונג רגעי כי ברגע שאנחנו מסיימים יש לנו מצב של חרטה). אז מה קורה לנו שאנחנו בעולם של בחירה תזונתית (מי שרוצה יכול לקרוא לזה דיאטה) הפיצוי שאנחנו מחפשים יבוא הרבה פעמים מתוך דברים אשר אסורים בתזונה אותה אנחנו מבצעים. במקרים אחרים הפיצוי יגיע מתוך הגדלת כמויות שאנחנו אוכלים דווקא מהאוכל המותר.
בתקופת הקורונה אורח החיים השתנה לגמרי ובמיוחד בתקופת הסגרים. יותר זמן בבית, יותר זמן עם משפחה שלכודה במצב לא רגיל ושלא תמיד יודעים מה עושים במצב זה גרם לאנשים לאכול מאכלים אחרים וגם להגדלת כמויות.
בתקופת הלחימה – גם כאן הפחדים מהמצב, הביאו לתסכול וחוסר אונים שהלך לכיוון אוכל.
המצב היום במדינה מביא אנשים לאותו מצב – תסכול, חוסר אונים מתוך הבנת מצב (אני לא נכנס לדעה פוליטית כזאת או אחרת אבל לא משנה מה אני נוקט הקיטוב שקיים כיום יכול להדאיג ולהבין שיש מצב של חוסר אונים).
האם מצבים חיצוניים אמורים לגרום לנו לעכב או לפגום בתהליך תזונתי אותו אנחנו עושים? האם אנחנו מחפשי “הצדקות” או “תירוצים”? אין תשובה נכונה לכך מכיוון שהמקום שממנו אנו פועלים הוא הרגש ולא הרציונל והמאבק הפנימי הזה מביא אותנו למצב של פגיעה בתהליך ובמסוגלות שלנו בתזונה.
מה שבטוח שביקורת עצמית לא מסייעת – ביקורת עצמית מעמיקה את החוסר אונים וגורמת לנו לא להפסיק לחרוג.
מה עושים?
קודם כל להפריד את העולם הפנימי שלנו מול החיצוני – כן – חייבים לייצר קוים מפרידים, להבין מה המטרות האמיתיות שלנו, לקחת אחראיות על תהליך ולהחזיר את השליטה מהרגש לשכל.
לא תמיד זה פשוט אבל זה אפשרי.
תאמינו במטרות שלכם – תראו את עצמכם נמצאים בחזון שלכם (הרי עסקים בעלי חזון אמורים להתנהל כמו שהחזון הוגשם גם אם יש עוד דרך לשם). התובנה שלנו היא זאת שמכתיבה את התוצאה ולא הפוך.
תהליכים כאלו הם חלק מעולם הטיפול באכילה רגשית. זה אפשרי!
